ככלל, רילוקיישן הינו מעבר של אדם ממדינה אחת למדינה אחרת. מבחינת מיסוי ודיווח לרשויות המס, הכוונה היא מעבר של אדם מתושבות לצרכי מס של מדינה אחת, לתושבות לצרכי מס במדינה אחרת.
החל משנת 2003, המיסוי בישראל הוא פרסונלי. כלומר, תושב ישראל לצרכי מס, חייב בדיווח ותשלום מס בישראל על כלל הכנסותיו מישראל ומחו"ל. במידה ואדם יוצא לרילוקיישן ובעקבות זאת לא נחשב לתושבי ישראל לצרכי מס, חובות הדיווח ותשלום המס משתנות.
פקודת מס הכנסה בישראל מגדירה תושבות לצרכי מס לפי מספר ימי שהייה בישראל, שהיא מעל 183 ימים בשנה. גם אדם ששהה בישראל פחות מ 183 ימים בשנה, אך מעל 30 ימים בשנת מס אחת, ובשנתיים שקדמו לאותה שנת מס שהה בישראל מעל 425 ימים או יותר, ייחשב תושב לצרכי מס.
בנוסף לבדיקת ימי השהייה, ישנו מבחן שבודק את מרכז חייו של אדם, במסגרתו בודקים היכן בית הקבע של האדם, האם בני משפחתו נשארו בישראל או עברו איתו לחו"ל, היכן מקום עיסוקו, היכן יש לו נכסים והכנסות. כלומר יש התייחסות למגוון זיקות, כמו זיקה כלכלית, חברתית, מקצועית וכדומה.
חשוב לציין שבדיקת ימי השהייה והזיקות כאמור, נבדקים לאורך 4-3 שנות מס רצופות.
אדם לא ייחשב תושב לצרכי מס של מדינת ישראל במידה ולא יעמוד בתנאים האמורים לעיל.
בפרקטיקה, בנוסף, עליו להראות ולהוכיח שהוא תושב לצרכי מס במדינה אחרת, בהתאם לחוק המקומי במדינה האחרת. מהניסיון שלי, רשויות המס בישראל, בעת טענת ניתוק תושבות, ירצו לראות כי האדם תושב לצרכי מס במדינה אחרת, ובחלק מהמקרים יבקשו אסמכתאות על תשלומי מס, דוחות שנתיים במדינה האחרת, אישורי רו"ח מומחה למיסוי, וכדומה.
מבחינת פקודת מס הכנסה, אדם משלים רילוקיישן, קרי מנתק תושבות לצרכי מס, רק לאחר מספר שנים רצופות בהן הוא שוהה בחו"ל. הפסיקה בישראל קובעת שניתוק התושבות צריך להיות למעל 4-3 שנות מס ברצף, למעט מקרים חריגים, שגם לגביהם עלולה להיות מחלוקות עם רשות המיסים. ולכן, בשנה הראשונה ליציאה לחו"ל האדם לא מנתק תושבות לצרכי מס באופן מידיי, אלא רק לאחר כמה שנים ושהות ממושכת בחו"ל, ועליו להגיש דוח שנתי לרשות המיסים.
ככלל, התשובה שלילית. רשויות המס ברוב העולם לא מקבלות גישה של אדם שאין לו כלל תושבות לצרכי מס, שכן בסיטואציה כזאת אדם לא משלם מס כלל. רשויות המס והמדינות יסרבו להכיר בטענה כזאת, ולכן מדינות מחליפות ביניהן מידע כדי לזהות ולאתר אוכלוסייה שכזאת.
בהחלט. מדובר במקרה שאדם עונה להגדרת תושב לצרכי מס של שתי מדינות, ומאחר והחוקים בין המדינות הם חוקים פנימיים שונים, המקרה אפשרי. סיטואציה שכזאת היא תאונת מס, שכן אדם עלול למצוא עצמו במצב בו הוא משלם מסים כפולים בשתי מדינות.
בכדי למנוע מקרים כאלה נחתמים הסכמים ואמנות מס בינלאומיות, הקוראות לרשויות המס להגיע להסכמה הדדית בהקשר לתושבות לצרכי מס, וחלוקת המס בין המדינות.
סעיף 100א לפקודת מס הכנסה קובע כי אדם שמבצע ניתוק תושבות לצרכי מס ממדינת ישראל, חייב במס רווח הון בגין נכסים שנרכשו בהיותו תושב ישראל לפני ניתוק התושבות.
לאדם בעל נכסים שמנתק תושבות יש שתי חלופות: האחת, לשלם מס מיידית לפי שווי שוק נכסיו ביום ניתוק התושבות לצרכי מס בישראל, למרות שנכסיו לא נמכרו. מדובר בחלופה בעייתית מבחינת תזרים המזומנים של האדם מאחר ונדרש תשלום מס טרם מכירת הנכס בפועל.
החלופה השנייה היא לשלם את המס בעת מכירת הנכס בפועל, שתתבצע לאחר ניתוק התושבות. בסיטואציה כזאת הרווח שנוצר ממכירת הנכס יחולק בין שתי המדינות, בהתאם לתקופה בה האדם החזיק בנכס, ולפי התושבות לצרכי מס בתקופת ההחזקה בנכס.
ככלל, כל עוד החלופה הראשונה לא נבחרה ודווחה לרשויות המס באופן אקטיבי, רואים כאילו בחר בחלופה השנייה, כלומר תשלום מס בעת מכירת הנכס בפועל.
בפרקטיקה, ממקרים שהגיעו אלינו, רוב האנשים בוחרים בחלופה השנייה, מאחר ולא יודעים אם ומתי ימכרו את הנכסים שלהם, ובאיזה שווי. רוב האנשים שיוצאים לרילוקיישן הם אנשים שיוקר המחייה בישראל מאתגר אותם, או שיש להם הזדמנות עסקית טובה יותר בחו"ל, ולכן שיקול המס מהותי עבורם, והפן הכלכלי ובעיקר תזרים המזומנים משפיע על קבלת ההחלטות בטווח הקצר.
יחד עם זאת, אנשים ללא בעיית תזרים מזומנים, או שמעריכים שלאחר המעבר ימכרו את הנכס בשווי גבוה הרבה יותר, וייהנו מהטבות מס במדינת הרילוקיישן, יעדיפו את החלופה הראשונה.
כאמור, כל מקרה נבחן לגופו לפי צרכיו וסיטואציית המס של האדם.
למאמרים נוספים:
ספרד מעודדת חברות סטארט-אפ באמצעות שורה של הטבות
שינוי חקיקה חדש, אלו עסקים נמצאים על הכוונת של רשות המיסים?
פריסת מס – כך תצילו את הכסף שלכם!